יש ביטוי ששמעתי שוב ושוב במשך כל חיי: "שים שני יהודים בחדר ותקבל שלוש דעות". אבל פעם שמעתי גרסה מתוקנת: "שים שני ישראלים בחדר ותקבל שלוש דעות, מפלגה פוליטית חדשה, וכנראה הזמנה לסעודת שבת". ככל שאני לומד יותר על הפוליטיקה הישראלית, כך אני מגלה שזו פחות בדיחה ויותר פרשנות על המורכבות של הפוליטיקה הישראלית והחיים החברתיים בישראל.
ישראל מתגאה בכך שהיא הדמוקרטיה האמתית היחידה במזרח התיכון, וגם המדינה היהודית היחידה בעולם. יש אנשים, עם זאת, שלא מאמינים שישראל יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית; הם אומרים כי ערבוב הדת עם הפוליטיקה הופך אותה ללא-דמוקרטית. עם זאת, טענה זו מתעלמת מן הדמוקרטיות האחרות שיש להן דת מדינה; למשל, אין מישהו שמפקפק ביושר הדמוקרטי של מדינות נוצריות כמו בריטניה, יוון, קוסטה ריקה או דנמרק (בין היתר). במדינות אחרות יש גם מפלגות בעלות שיוך דתי, למרות שלמדינה עצמה אין דת לאומית. למרות ערבוב הדת והפוליטיקה, מדינות אלה נותרו כמדינות דמוקרטיות מוכרות בעולם.
בהתחשב בכך, מתעוררת השאלה אם היהדות בפרט אינה עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה. כדי לענות על כך, יש להסתכל על התורה והערכים היהודיים. התורה קובעת כי מערכת פוליטית מקובלת חייבת להיות "מושרשת בהסכמה עממית ובהשתתפות העם בממשל", מאפיין משמעותי של הדמוקרטיה. כמו כן, היא מתעדת את הקמתה של מערכת משפט מודרנית תחת משה, שהקים מערכת בתי משפט רב-שכבתית לאחר יציאת מצרים. אף על פי שאין התייחסות ישירה לדמוקרטיה בתורה, מודגשים ערכים כגון שוויון, צדק ושלטון העם החיוניים למוסדות דמוקרטיים, ופירוש הדבר הוא שיהדות ואופייה של הדמוקרטיה אינם לא-תואמים מטבעם. ערכים יהודיים גם מספרים לנו כי כל האנשים נוצרים בצלם אלוקים– בדמותו של אלוקים. אמונה זו משווה את כל בני האדם, ללא הבדל דת, מוצא אתני, לאום וכו' ודורשת שכולם יטופלו באותו כבוד ובאותה חשיבות. לערך של צדק, יש גם השלכות ברורות על החיים הדמוקרטיים בכך שהוא מדגיש את החשיבות של הקמת חברה צודקת.
אחרים טוענים כי בעוד שיהדות ודמוקרטיה אינן סותרות מטבען, הדרכים שבהן הן מתבטאות בישראל אינן מייצגות דמוקרטיה אמתית. לפי המרכז הירושלמי לענייני ציבור, ישנם שני היבטים חיוניים של דמוקרטיה: 1) ממשל עצמי, או השתתפות משמעותית של אזרחים במערכת הפוליטית ו- 2) ריבוי דעות, או היכולת של כל אחד לחיות את חייו על פי אמונותיו ולקיים דו-קיום בחברה. שתי התכונות הללו מיוצגות במערכת הפוליטית הישראלית. לישראל יש מערכת ממשלתית פרלמנטרית, הקרויה הכנסת; חברי הכנסת נבחרים על ידי העם, ולכל אזרח יש זכות להצביע ללא הבדל דת, מוצא אתני או כל זהות אחרת. בנוסף לכך, כל האזרחים זכאים לרוץ לממשלה, או ליצור מפלגה משלהם; גם לערבים וגם לחרדים, למשל, יש מפלגות משלהם והם מיוצגים גם במפלגות אחרות. מבחינת הפלורליזם, אין ספק שקבוצות אתניות ודתיות שונות מתקיימות בדו-קיום בישראל. ליהודים ולערבים כאחד יש זכות להצביע; לקבל חינוך במימון המדינה; והם מיוצגים כחברי כנסת, כשופטים ובעמדות כוח אחרות. ארגונים רבים קיימים, כולל JIJ, ופועלים לקידום הפלורליזם בחברה הישראלית. דבר זה לא היה אפשרי במדינה לא דמוקרטית או במדינת-לאום שמושתת אך ורק על אתניות.
זה נכון שישראל, כמו כל מדינה אחרת, אינה מושלמת. קיימת אפליה, הייצוג יכול להשתפר וכדאי שישופר, והקונפליקט בין הדת לממשלה נשאר נושא פוליטי חם. האיזון ה"מושלם" עוד לא נמצא. עם זאת, דבר זה לא פוגם ביהודיות או הדמוקרטיה של המדינה. דמוקרטיות נוצריות מתקיימות עם ספק קטן עד לא קיים, לגבי אם הן יכולות להיות גם דתיות וגם דמוקרטיות. לעומת זאת, מי שטוען כי "דמוקרטיה יהודית" הוא אוקסימורון או שאין לו הבנה מלאה של ערכים יהודיים ו/או דמוקרטיים, או שהוא אינו יודע כיצד פועלת המערכת הפוליטית בישראל. ערכים יהודיים משפיעים על הסביבה הפוליטית, אך ישראל עומדת בכל דרישה של מדינה דמוקרטית. ברגע שאנחנו מקבלים את העובדה שישראל היא יהודית וגם דמוקרטית, אנחנו יכולים להבין טוב יותר את האופי הפוליטי של הממשלה ולעבוד בתוך המערכת על מנת ליצור שינוי פוליטי וחברתי חיובי.