המוזיקאי וחבר להקת פינק פלויד לשעבר, רוג'ר ווטרס, מתמודד עם תגובת נגד קשה מצד הקהילה היהודית בגרמניה עקב תמיכתו הגלויה בתנועת ה BDS-(חרם, הסטת השקעות וסנקציות) והאשמות באנטישמיות.
נשמע מוכר? זה אמור להיות, כיוון שאותם אירועים התרחשו ב -2013, כאשר הקהילה היהודית בדיסלדורף תמכה בחרם על ההופעה שלו בעקבות אירועים אנטישמיים שאירעו בהופעה שלו בבריסל ובניהם: הצבת בלון חזיר ענקי עם כוכב יהודי עליו, האשמת ישראל באפרטהייד וקריאה לאמנים אחרים להצטרף אליו בחרם שלו, זאת עד שישראל תעמוד בסטנדרטים הכפולים המוצבים לה על-ידי רובו של הסדר הבינלאומי.
הליגה נגד השמצה (Anti Defamation League ) שבעבר תמכה בביקורתו התמימה לכאורה של ווטרס על ישראל, בחנה מחדש את דבריו ופעולותיו במכתב פתוח לווטרס, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי השקפותיו "צבועות למעשה בזרמים תחתיים מסוכנים ופוגעניים של הסנטימנט האנטי-יהודי". המכתב הסתיים בתקווה שבמקום זאת, הוא יחל לעשות שימוש בפרסום שצבר ובכישרונו על מנת לקדם את השלום בצורה בונה וחיובית.
בארבע השנים שחלפו, עם זאת, לא נראה שהשתנה מספיק. ווטרס עדיין תומך קולני של ה- BDSומואשם בכך שהוא ממשיך לנהוג באנטישמיות בציבור, ווטרס שוב עומד בפני חרם על ההופעה שלו מכיוון הקהילה היהודית בגרמניה. בנוסף לחרם ארגנה אזרחית קלן, מלכה גולדשטיין-וולף, עצומה הנחתמה על-ידי יותר מ -1,300 איש, בה ביקשה משירותי השידור הציבוריים לבטל את התוכניות שלהם לשדר את הופעותיו. בעקבות העתירה והאשמות כנגדו באנטישמיות, "חמש חברות טלוויזיה ורדיו של רשת ARD הארצית" נענו לבקשות העתירה ולא ישדרו את הופעותיו.
צורות שונות של אנטישמיות אינן חוקיות בגרמניה, כולל הכחשת השואה, תמיכה בנאציזם, שימוש בסמלים נאציים ומכירת האוטוביוגרפיה של היטלר- מיין קאמפף. בניסיון להרחיק את עצמם מזוועת השואה והאנטישמיות שקדמה לה, הממשלה הגרמנית מיישמת מאז חוקים נוקשים האוסרים על התפשטות האידיאולוגיות האנטישמיות. עם זאת, האנטישמיות נותרה גבוהה יחסית באזור. 27% מהמבוגרים בגרמניה מחזיקים בדעות אנטישמיות על פי מגוון אינדיקטורים הקשורים לתפיסת הנאמנות הלאומית היהודית, שליטה על הכלכלה והתקשורת וכו '. דיכוטומיה זו מדגישה את המרחק האידיאולוגי בין הממשלה לבין העם ביחס לתפיסת היהודים. הצלחתו של החרם הזה, עם זאת, מהווה שינוי חשוב שבו החברה והממשל הגרמניים פועלים יחד למאבק באנטישמיות במדינה.
אבל איפה נמצאת היושרה כשמגיבים לחרם בחרם? למרות שאכן חשוב לעצור דברי נאצה לפני שהם קורים, האם זה לא קצת בעייתי להשתמש בטקטיקות שלהם כנגדם? מארק ליברברג הוא גם מנהל מסע הופעות של ווטרס וגם בן לניצולי שואה; בעוד שהוא דוחה את ה-BDS הוא גם לא רוצה למנוע מווטרס את חופש הדעה שלו. מאידך גיסא, החרמת תומך של ה-BDS שולחת מסר ישיר לתנועה לגבי המשמעות מאחורי מעשיהם. ארגון חרם על המופע של ווטרס בגרמניה משרת את התכלית הכפולה של דחיית האנטישמיות והאנטי-ציונות, תוך עידוד תומכי ה- BDSלחשוב מה בדיוק הם מחרימים.
בתקרית vמשקפת את הצד השני של אותו המטבע, כוכב הרוק האוסטרלי, ניק קייב, קיבל את ההחלטה להופיע בישראל דווקא בגלל ה-BDS. לאחר שהוצגה לו עצומה הקוראת לאמנים להחרים את ישראל, קייב סירב לחתום עליה ואמר: "אני אוהב את ישראל ואת הישראלים, וחשוב לי לעשות משהו מהותי לגבי זה". הוא קבע הופעה בישראל כתגובה ישירה להתחזקות תנועת ה- BDS בקרב אמנים ובכך הביא אור להשפעות התנועה על היבטים רבים של החברה.
יש קו דק מאוד בין ביקורת לגיטימית על המדיניות הישראלית לבין אנטישמיות. תמיכתו של ווטרס ב-BDS, השימוש שהוא עושה במיצגים בעלי אופי אנטישמי במהלך הופעותיו והאשמתו הפומבית של ישראל באפרטהייד, אינם מותירים ספק כי מעשיו אנטישמיים. קביעת חרם על סיור ההופעות שלו בגרמניה שולחת את המסר לתומכי הBDS- כילאנטישמיות אין מקום באמנות ציבורית. יש לקוות שהמודעות למטרה ולחרם עצמו תעודד אחרים להטיל ספק במטרתה של תנועת ה- BDS ובהשפעתה על ישראל ועל הסדר הבינלאומי.