בעקבות בקשתו של התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לפעול להוצאת צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט, בגין אחריותם לכאורה לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, הגיש מכון ירושלים לצדק את הסתייגויותיו לבית הדין בסוף השבוע שעבר.
במסמכי ההסתייגות שהוגשו נטען כי הסכמי אוסלו, המסדירים את היחסים בין ישראל לפלסטינים, מהווים מסמך משפטי מחייב ומרכזי הזוכה להכרה בינלאומית. בהתאם להסכמים אלה, לרשות הפלסטינית אין סמכות שיפוט פלילית על אזרחים ישראלים, ולכן היא אינה יכולה להעביר סמכויות שאינן ברשותה לבית הדין הפלילי הבינלאומי.
האופציה השנייה להכרה בסכסוך כעימות בינלאומי היא להכיר בכיבוש. בעניין זה, אנו טוענים בפנייתנו לבית הדין כי ישראל נסוגה מרצועת עזה בשנת 2005 וכי היא אינה שולטת בה, אלמנט הדרוש על-מנת להיחשב לכובש. לפיכך, פעולות הצבא הנוכחיות של ישראל בעזה נחשבות כחלק מעוינות פעילה ולא ככיבוש.
הצורך בכיבוד ההסכמים הקיימים וכללי המשפט הבינלאומי, ומזהיר מפני שינוי, סטייה או פירוש מחדש של ההסכמים על ידי בית הדין. צוות המכון הוסיף והבהיר כי כדי להבטיח מסגרת משפטית ברורה והוגנת ביחסי ישראל והפלסטינים, ולמנוע החלטות חד-צדדיות העלולות לפגוע בתהליך לשלום, על בית הדין לכבד את מה שסיכמו הצדדים בהסכמי אוסלו ואת הגבולות שהוגדרו בהם.