סגירתם של מועדוני חשפנות בתל אביב היא בשורה מצוינת, הכרה בכך שקניית גוף של אשה למטרה מינית היא פעולה שמבזה נשים ותופעה שראוי שתעבור מן העולם. בו בזמן, אי אפשר להתעלם מכך שכרגיל במקומותינו, נעשתה כאן חצי עבודה: המועדונים נסגרו בלי שלנשים שעבדו בהן הוצעו אלטרטיבות, נתיבים להסבה מקצועית, אופציות פרנסה חלופיות וכדומה. כמה מהן אכן מוחות על כך, ועם כל התמיכה בסגירת המועדונים שבהם הן עבדו, אי אפשר ואסור להתעלם מקולן. זה לא אומר שחשפנות צריכה להתקיים, זה אומר שמיגורה חייב להיות מלווה בצעדים מתאימים למען הנשים שנקלעו למציאות הזאת.
קודם כל, צריך להיות ברור: כל עוד תהיה לגיטימציה למצב שבו גוף של אשה, או חלקים ממנו, הם מטבע עובר לסוחר, סחורה, אי אפשר יהיה לשנות מן היסוד את התרבות הקיימת, שבהקשר הזה נעה על קשת שבין החפצה ועד לאונס ואף לרצח בידי בני זוג. אם דבר מה הוא סחורה, הוא יכול להיות רכוש שיש עליו בעלות; ותחושת הבעלות, מסוגים שונים, של גברים על נשים, עומדת ביסוד הרעות החולות שצוינו כאן. לפי ההיגיון המעוות הזה, אשה שרוצה לעזוב את בן זוגה מפירה את זכות הקניין שלו וחלק מהמקרים האלה נגמרים ברציחתה.
אשר לחשפנות, במידה רבה ובמקרים רבים היא אינה אלא זנות בתחפושת. בדיון של הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת הובאה עדות של שורדת זנות, שהבהירה: "חשפנות היא כמו טיזר או פרסום לזנות. כי מי שהרקדנית מוצאת חן בעיניו לוקח אותה לחדר פרטי ומקבל שם שירות מיני. את מרגישה כמו בחנות, כאילו על כל אחת תו מחיר. מי שרקדנית יותר טובה, תו המחיר כמובן יותר גבוה". על פי מסמך שהוגש לוועדה, "עבור צעירות רבות, מועדוני החשפנות משמשים שער הכניסה לעולם הזנות. בריקודי הלאפ־דאנס על ברכי הלקוחות, בחדרים האחוריים, או במוקדים נוספים בתוך מועדון החשפנות, נדרשות אותן צעירות לספק את צרכיהם ודרישותיהם המיניות של הלקוחות, לאפשר להם לגעת באיברי גופן ולהינתק מעצמן ומתודעתן, מתחושותיהן ומרגשותיהן באשר לנעשה בגופן…
מועדוני חשפנות משמשים כסות לבתי בושת, בהם מתקיימים אקטים מיניים – מלאים או חלקיים – בין הלקוחות לבין הנשים, בחסות, בעידוד ובתמיכת בעלי המועדון המרוויחים מכך את הונם".
גם במחקר (למחקר השלם) של מכון ירושלים לצדק עלו ממצאים דומים מאוד. בנייר עמדה של המכון צוטטו דבריה של השופטת מיכל אגמון גונן, שהטילה איסור על הפעלתם של מועדוני חשפנות באזור הבורסה ברמת גן, ולפיהם מועדוני החשפנות הם חלק בלתי נפרד מתעשיית המין. מאחורי שימוש במינוחים ממינוחים מכובסים שונים, פועלים מועדוני החשפנות כבתי בושת לכל דבר ועניין, ונדמה כי ההבדל היחיד בין השניים מתמצה בגושפנקה החברתית שממנה נהנים מועדוני החשפנות לעומת הקלון שבו נושאים בתי הבושת, נכתב במחקר. "מועדוני חשפנות משמשים לפגיעה מערכתית של נשים וההבדל בינם לבין בית הבושת הוא מלאכותי בהחלט", כתבה השופטת. ההבדל הזה צריך להתבטל, ומותר גם לקוות שיותר ויותר גברים יבינו במה מדובר ויאמרו לא כשיוזמנו ל"מסיבת רווקים עם חשפנית", למשל.
ברוח דברים אלה סגרה המשטרה בשבוע שעבר בצו מינהלי שלושה מועדוני חשפנות בתל אביב, בעקבות הנחיית פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, שלפיה הריקוד המיני לאפ־דאנס ייחשב לזנות, ולכן צריכתו היא עבירה פלילית.
אבל מה בנוגע לכך שחלק מהנשים שעוסקות בחשפנות, ואף בזנות, אומרות שהן עושות זאת מרצון? ובכן, כאן עומדים נתונים שצריך להיות בעל לב של אבן כדי להתעלם מהם: הגיל המוקדם של הכניסה ,( לזנות ( 14 ), השיעור הגבוה של נשים בזנות שנפלו קורבן התעללות מינית בילדותן (כ– 90% תוחלת החיים הקצרה להחריד של נשים בזנות ( 40 שנה) ועוד.
ובכל זאת, יהיו מי שיקשו, מי אתן שתחליטו בשביל נשים אחרות מה טוב בשבילן? ומה בנוגע לנשים שאכן עושות זאת מרצונן? ובכן, אני מוכנה להאמין שבקרב הנשים בחשפנות ואולי אף בזנות יש מי שבוחרות בכך בחירה חופשית; אבל הן מתי מעט, ואם מעמידים זה כנגד זה את "חופש העיסוק" שלהן לעומת גורלן המר והקשה של הרוב הגדול של נשים בחשפנות ובזנות — ברור מה צריך להכריע.
יתרה מזאת, יש גם אנשים שהיו רוצים מאוד למכור כליה נניח, כדי לכסות חוב מאיים בשוק האפור או כדי לפרנס את משפחתם שנקלעה למצוקה. החברה מעמידה כאן קו אדום ואומרת: לא, זה לא מוסרי וזה אסור. העובדה שהחברה אינה מציבה קו אדום דומה בהקשר של מכירת מין היא תעודת עניות ועניין שדורש תיקון.
ואחרי שכל זה נאמר, אסור בשום פנים ואופן להשליך לגורלן את הנשים בזנות או בחשפנות. השינויים המבורכים בחוק ובאכיפה חייבים להיות מלווים בתוכניות מקיפות ומעשיות שיסייעו לנשים אלה למצוא דרכים חלופיות להתפרנס. וזאת לא כמס שפתיים: אי אפשר לצהול על סגירת מועדוני חשפנות אם הנשים מושלכות לרחוב. הממשלה אמנם אישרה לפני כשנה תוכנית לשיקום מזנות, אך על פי עתירה שהוגשה בסוף 2019 , זו אינה מיושמת. דווקא אנחנו שתומכות במיגור התופעה צריכות להיות הראשונות לתבוע את יישומן המיידי והמקיף של תוכניות השיקום האלו.