אחד המתמחים שלנו ישב לאחרונה לראיון עם שגריר ישראל לקנדה לשעבר אלן בייקר מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור. בהתאם לתפקידו כמומחה של הארגון למשפט בינלאומי ומנהל המכון לעניינים עכשוויים, השגריר צבר ניסיון רב בהתמודדות עם ההשלכות המשפטיות הבינלאומיות של הסתה.
הסכסוך המתמשך בין ישראל, הפלשתינאים והעולם הערבי הרחב נמשך יותר משישה עשורים. סיבה אחת לכך היא שרבים מן הנושאים במשא ומתן בהסכם שלום סופי – פליטים, גבולות, פירוזים והתנחלויות – ידועים לשמצה במורכבותם . עם זאת, סוגיית ההסתה היא נקודת מחלוקת אחת בין שני הצדדים שאפשר וצריך לפתור בקלות.
בהקשר של יחסי ישראל והפלסטינים, ההסתה מתייחסת ל:
בתשובה לשאלת מרכזיותה של הסוגיה בפתרון הסכסוך, ציין השגריר בייקר כי ההסתה זוכה לאזכור מפורש בהסכם הביניים של הסכמי אוסלו. הוא מציין כי "הוקמה ועדה – הפלשתינאים, הישראלים והאמריקנים, לטפל בהסתה של כולם". מעניין לציין כי ההכללה במסגרת ההסכם הושאלה מהסכמי השלום של ישראל עם וירדן. שוב מציין השגריר כי "יש שם הוראות ספציפיות שקוראות לכל צד לעשות כל מה שנדרש – מנקודת מבט של חינוך ודבר זה או אחר – לעודד שכנות טובה ולמנוע הסתה".
השימוש האסטרטגי בהסתה התפשט במנהיגות הפלסטינית עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל. במקרה המזעזע ביותר, הוא נוצל בצורה מחרידה בטבח בחברון ב -1929, שם נהרגו בין 67 ל -69 יהודים על ידי אספסוף ערבי שנאמר לו על תוכניות יהודיות כביכול להסתער על מסגד אל-אקצא בירושלים. בעידן המודרני, אנו עדים להתעוררות מהירה ומחודשת של האשמות אלה מצמרת הרשות הפלסטינית. בספטמבר 2015, בשיאו של גל פיגועי דריסה ודקירה, טען נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, כי ישנה התערבות יהודית באתר המוסלמי הקדוש. "אל-אקצה היא שלנו וכך גם כנסיית הקבר", הכריז. "אין להם זכות לחלל אותם ברגליהם המטונפות. לא נאפשר להם לעשות זאת ונעשה כל שביכולתנו כדי להגן על ירושלים ". בעוד ממשלות זרות – במיוחד ממשל אובמה – קראו לצדדים להרגיע את המתחים ולהילחם בהסתה, המשיך עבאס: "כל טיפת דם שנשפכה בירושלים היא דם טהור כל עוד הוא למען אללה. כל קדוש מעונה יגיע לגן עדן וכל אדם פצוע יתוגמל, על פי רצונו של אללה". לאחרונה, ביולי 2017, אמר חבר הפרלמנט הפלסטיני של הפת"ח, חאתם עבד אל-קאדר, כי "אנו מתקדמים לקראת הסלמה. הישראלים מתקדמים לעבר הסלמה, ואין לנו בעיה מצידנו שגם תהיה הסלמה מהצד הפלסטיני. הסלמה נענית בהסלמה, ואלימות נענית באלימות ".
כיום, הגישה אל האתר כפופה להסדר שהושג מיד לאחר איחודה של ירושלים על ידי ישראל במלחמת ששת הימים של 1967 המוכר יותר בשם 'הסטאטוס קוו'. האתר מנוהל על ידי נאמנות ירדנית הידועה בשם "ווקף" המעניקה גישה למוסלמים, נוצרים ויהודים, אך אוסרת על תפילה של שתי הקבוצות האחרונות. מלבד הטענות התקופתיות הבלתי מבוססות של מנהיגים פלסטינים, לא קיימת כל עדות המצביעה על שינויים עכשוויים או מתוכננים בסטטוס קוו. חבר הכנסת יהודה גליק, המכהן כיום בממשלת הליכוד, יכול להעיד על כך. לפני עלייתו לכנסת, היה גליק פעיל בולט שפעל לזכות התפילה היהודית בהר הבית, ובעצם כך, לשינויים בסטטוס קוו. באותה תקופה הוא שרד ניסיון התנקשות של אדם שהאמין שגליק הוא "אויב של אל-אקצה". באופן אירוני, הוא משרת במפלגה שלטונית האוכפת הסדר שהוא מתנגד לו באופן מוחלט.
חשוב לציין שתופעת ההסתה אינה מוגבלת לניסיונות הפלישה, לכאורה, להר הבית. לכמורה דתית ישנו תפקיד משמעותי בעיצוב עמדותיהם של המאמינים כלפי אלימות. כך, למשל, באוקטובר 2015 נופף איש דת רפיח, מוחמד סלאח "אבו רג'ב" בסכין, וקרא "צרו רביעיות דקירה. אנחנו לא רוצים רק דוקר אחד. הו צעירי הגדה המערבית: תקפו בשלישיות וברביעיות. על חלק יש לרסן את הקורבן, בעוד אחרים תוקפים אותו בגרזנים ובסכיני קצבים … הו אנשי הגדה המערבית, בפעם הבאה, תקפו בקבוצה של שלושה, ארבעה או חמישה. לתקוף אותם בקבוצות. חתכו אותם לחלקים ".
השגריר בייקר התפרסם בקהילה המשפטית הבינלאומית על כתיבת טיוטת האמנה הבינלאומית למניעת הסתה לטרור, ששאלה את השפה ופסקאות קודמות מאמנות אחרות של האו"ם העוסקות בטרור. עם זאת, הדיסוננס בין ההכרה בבעיה לבין הרצון הקולקטיבי לפעול, בסופו של דבר טירפד את הצלחת המסמך. "כולם מודים ומקבלים את העובדה שההסתה היא מרכיב מרכזי בטרור היום, אבל אף אחד לא מוכן לפעול נגדה", טוען בייקר. "יש החלטה בכל שנה בעצרת הכללית שמגנה את הטרור הבינלאומי וזה כולל עידוד והסתה אבל זה לא מסמך משפטי – זה דבר פוליטי שמקובל על ידי רוב פוליטי, אבל אין לו שיניים".
באופן דומה, השגריר מקונן על היעדר רצון קולקטיבי להילחם בהסתה על גבי הבמה הבינלאומית. הוא התאכזב מכך שמאמציו להעמיד לדין את נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינג'אד, על הסתה לרצח עם נגד יהודים וישראלים – בניגוד לסעיף 3(c) לאמנה בדבר מניעה וענישה של פשע רצח עם – לא צלחו. "לא זו בלבד שאחמדינג'אד מפר את הוראות החוקה של בית הדין הפלילי הבינלאומי, אין זה משנה כי הוא מפר גם את האמנה נגד רצח עם על ידי קריאה לרצח עם ולכן הוא כבול, הוא מפר את החוק הבינלאומי". הוא הוסיף כי יחד עם "בני ברית" הקנדיים הוא אפילו גיבש כתב אישום המפרט את הפשעים הבינלאומיים שהוא ביצע.
השלום החמקמק בין הישראלים לפלסטינים לא יושג בקלות ולא בין לילה. למרות שאנחנו אולי לא יודעים את האופי המדויק של כל הסכם סופי, אנחנו יכולים לומר אילו פעולות יטרפדו כל התקדמות. זה לא יכלול מזימות של המוני יהודים שמציפים אתרים קדושים לאיסלאם, ולא קריאה לנשק שמטרתה לחולל מלחמת דת. מנהיגים ואנשי דת פלסטינים חייבים זאת לילדיהם להפיץ מסר של אי אלימות. הם חייבים לדחות – לא רק בפומבי – את הרעיון של מוקאוומה (התנגדות מזוינת) ולתמוך ברעיון כי אין תהילה בעולם הבא על דקירת אנשים חפים מפשע או דריסת ילדים עם מכוניות. למילים יש השפעה – במיוחד בקרב נוער קל להשפעה ובעידן הטכנולוגיה. ומכך, הסתה על כל צורותיה היא אסון לדו-קיום.