איש העסקים והיזם הפלשתיני-אמריקאי בשאר אל-מסרי עושה היסטוריה – על ידי בניית העיר הפלסטינית החדשה הראשונה, דבר שלא נעשה מזה 1,000 שנים. רוואבי, שם העיר והמילה הערבית ל"גבעות", מתעתדת להפוך לעיר מודרנית, היי-טקיסטית ונוחה באזור הסובל מקשיי עוני ותשתיות ירודות. למרות שהעיר עדיין נמצאת בתהליך בנייה, התושבים הראשונים עברו לרוואבי באוגוסט 2015. למרות האתגרים הפוליטיים והכלכליים, היא כבר ייצרה 6,000 מקומות עבודה חדשים בתחומי הבנייה וההנדסה, ומעריכים כי היא תייצר 5,000 נוספים בתחומי הקמעונאות, בריאות ועוד.
אל-מסרי עובד בשיתוף פעולה הדוק עם גורמים ישראלים כגון קבלנים, יועצים וחברות, על מנת לייבא את החומרים הדרושים. יתר על כן, רוואבי מעוצבת על בסיס העיר הישראלית מודיעין, עיר ישראלית שגם היא תוכננה בקפידה. אל-מסרי ממשיך לבקר במודיעין על מנת לקבל רעיונות, ומקבל השראה מהאווירה המודרנית וההיי-טקיסטית הישראלית. עבודתו עם ישראלים פורצת דרך, והשותפויות הייחודיות שהוא יצר מעוררות אופטימיות לגבי היחסים העסקיים בין ישראלים לפלסטינים ולגבי עתיד שיתוף הפעולה הבין-תרבותי.
באופן מפתיע, אל-מסרי לא תמיד היה פתוח לרעיון של עבודה עם ישראלים. כנער, הוא נכלא שמונה פעמים עקב זריקת אבנים וארגון הפגנות, היה מעורב באינתיפאדה הראשונה והיה מכר קרוב של יאסר ערפאת. למרות שהוא עדיין מסרב לעבוד עם מתנחלים ישראלים [יכול להיות גם 'מתיישבים ישראלים'- תלוי בהעדפתכם] בגדה המערבית, הוא צבר חוויות חיוביות במהלך עבודתו עם אנשי ונשות עסקים ישראלים, ויש לו רק דברים טובים לומר עליהם. עובדים ישראלים וחברות ישראליות עבדו יחד עם אל-מסרי כדי לסייע לו ליצור את העיר החדשה, ולמרות האתגרים הפוליטיים והכלכליים, הם ממשיכים לספק טכנולוגיה ואספקה חומרית נוספת, כמו גם ייעוץ.
למרות הצלחה גדולה זו והעיר הפלשתינית החדשה והמבטיחה, אל-מסרי מתמודד עם תגובה חריפה מצד הפלסטינים. הם מאשימים אותו בכך שהוא תומך ב"כיבוש, בקולוניזציה ובאפרטהייד נגד העם הפלסטיני" vמבוצעים על ידי ישראל, ואף מרחיקים לכת עד כדי טענות כי יצירת עיר פלסטינית מודרנית ונוחה מערערת את המאבקים היומיומיים הניצבים בפניהם. הוועדה הלאומית של תנועת החרם, הסטת ההשקעות והסנקציות , (BDS) כינתה את רוואבי כ"נורמליזציה" של המדיניות האנטי-פלסטינית הישראלית, וטענה כי העיר חותרת תחת המאבק הפלסטיני לחופש ולצדק. אל-מסרי חולק על כך, וטוען כי בנייתה של רוואבי לא רק תשפר את חייהם של הפלסטינים, אלא גם תימנע מישראלים להתיישב שם (יש לציין, עם זאת, כי רוואבי נמצאת באזור A ולכן אסור לישראלים לחיות בה והיא נתונה לשליטה ערבית). הוא גם מציין כי הרשות הפלסטינית לא סיפקה כל מימון להקמתה של רוואבי; הרשות הפלסטינית, לדעתו, צריכה לראות לייחס עדיפות לדבר ולהשקיע ברוואבי על ידי בניית בית ספר, מרפאה או תשתית ציבורית אחרת. על אף זאת, הוא לא קיבל כל תמיכה כספית ממנה.
הפרויקט של בשאר אל-מסרי פורץ דרך בשתי דרכים: ראשית, על ידי יצירת העיר הפלסטינית הראשונה אשר תוכננה למן ההתחלה; ושנית, על ידי יצירת קשרים עסקיים משמעותיים בין פלסטינים וישראלים. ישראל סייעה כמעט בכל שלב ביצירתה של רוואבי, למרות היותה עיר פלסטינית לחלוטין. עם זאת, במקום לראות זאת כיד מושטת לשלום, התנועה האנטי-ישראלית רק הוסיפה את העיר הפלסטינית לרשימת הפרויקטים שלה אשר, כביכול, שוללים את זכויות הפלסטינים. ראייה מסוג זו לא יכולה להיות יותר רחוקה מן האמת. רוואבי מייצרת מקומות עבודה בלעדיים לפלסטינים, מספקת תנאי מחייה נוחים ובמחיר סביר ומשפרת את איכות החיים הכוללת של הפלסטינים. מודרניזציה אינה שוות ערך להתמערבות, ועבודה עם ישראלים לא שוות ערך לשלילת הפלסטינים מזכויותיהם. כאשר הרשות הפלסטינית ושאר המבקרים יבינו זאת, נוכל לצפות לראות שינוי חיובי ביחסים בין ישראל לפלסטינים, כמו גם לחיים טובים יותר עבור פלסטינים המתמודדים עם קשיי מחייה.