החלפתו העכשווית של ח'אלד משעל עם איסמעיל הנייה כיו"ר הלשכה המדינית של החמאס הותירה לרגע מקום פנוי נדיר בתפקיד של מנהיג החמאס בעזה. עם זאת, התפקיד אויש מיד לאחר שהקבוצה בחרה ביחיא סנוואר למלא את התפקיד.
יחסית לא מוכר על ידי מי שמחוץ לישראל והשטחים הפלסטיניים, קיימות ספקולציות רבות על האופן שבו חמאס – וכהמשך לכך עזה – יתנהג תחת הנהגתו של סנוואר.
אנו חוקרים את חייו של סנוואר וכיצד הוראותיו המדיניות ותכונותיו האישיות ישפיעו על יחסי חמאס עם ישראל, תושבי עזה והעם הפלסטיני כולו.
חיים מוקדמים
סנוואר נולד ב -1962 במחנה הפליטים ח'אן יונס בדרום עזה. הוא סיים את לימודיו בתיכון בבית הספר התיכון לבנים לבנים בח'אן יונס, ולאחר מכן השלים את לימודיו באוניברסיטה האסלאמית בעזה המזוהה עם חמאס (אשר מייסדיה במקרה היו מייסדי חמאס, שיח' אחמד יאסין ומחמוד אלזהאר) עם תואר ראשון בלימודי ערבית.
ההסתערות הראשונה שלו על הלאומיות הפלסטינית הגיעה ב -1982, כאשר נעצר על פעילות חתרנית ובילה כמה חודשים בכלא פרעה. שם פגש מיליטנטים נוספים, כמו סלאח שחאדה, לשעבר מפקד גדודי עז אלדין אלקסאם.
תנועה באמצעות חמאס
הוא נעצר שוב ב -1985[1]. עם שחרורו, הוא ייסד את ה"מונאצמאת אל-ג'האד ואל דאווה" (מאג'ד) עם רוחי מושטחה. משימתו של המאג'ד, בין היתר, הייתה לזהות את מרגלים הישראלים בתוך חמאס, במפלגות פוליטיות אחרות ובקרב אזרחים פלסטינים[2]. מאז, פרנויה של משתפי פעולה ישראלים העסיקה הרבה מאוד מתשומת הלב של חמאס, בעיקר במקרה בו לפחות 23 בני אדם הוצאו להורג באופן מזורז וללא משפט בחודש יולי/אוגוסט 2014 לאחר שהם הואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל[3].
ב -1988 הוא היה אחראי על חטיפתם והריגתם של שני חיילי צה"ל. מאוחר יותר הוא נעצר, הורשע ברצח ונדון למאסרי עולם מרובים[4]. הוא ימשיך לשרת במשך 22 שנות מאסר, עד שחרורו ב -2011 יחד עם 1,026 אסירים נוספים במסגרת הסכם חילופי שבויים לשחרורו של גלעד שליט. בהודאת חמאס עצמה, רק 41 מהאסירים האלה הרגו יחדיו 569 ישראלים[5].
לאחר שחרורו, טיפס סינואר בשורות הפוליטיות של חמאס ולאו דווקא בתפקידיו הצבאיים הקודמים. הוא נבחר ללשכה המדינית של חמאס במהלך הבחירות הפנימיות הסודיות של הארגון ב -2012[6].
בספטמבר 2015 הכריזה ממשלת ארצות הברית על סינוור כמחבל[7].
מזגו הפכפך וחוסר היכולת לחזות את מעשיו הרוויחו לו מוניטין הן בישראל והן בתוך עזה. בתחילת שנת 2016 נטען כי הוא ארגן את הוצאתה להורג של אשתו של מפקד בחמאס בשם מחמוד אשתיווי, בשל יריבות פנימית בתוך הארגון. יתר על כן, נטען גם כי סינוואר עצמו היה האיש שהחזיק פיזית את אשתיווי באיומי נשק לאחר שפרץ את דלת הכניסה[8][9].
ביולי 2016 הוא נבחר להיות אחראי על ישראלים אשר בשבי של גדודי אל-קסאם ברצועת עזה[10].
היבטים עתידיים
מינויו של סינואר אינו מפגין יציבות או המשכיות עבור חמאס. במקום זאת, הוא מייצג את הצורך הנתפס שלהם לחידוש מנהיגות בינות ציניות גוברת של פוליטיקאי-קריירה וכעס ציבורי על נושאים כגון בנייה מחדש שמתעכבת והפסקות חשמל. בניגוד לאיסמעיל הנייה ולחאלד משעל, סינוואר אינו פוליטיקאי מקצועי ולא טכנוקרט. עם זאת, כאדם ששירת הן באגף הצבאי והן באגף המדיני של חמאס, הוא נראה כמי שמסוגל לגשר על המחלוקות בין שני פלגים אלה.
מיקוד מרכזי בהנהגתו יהיה ככל הנראה גידול בחטיפת החיילים הישראלים. הוא רואה את הטקטיקה כיעילה להפליא, שכן החמאס יכול להחזיר את פעיליו לשעבר לשורותיו, להגביר את התמיכה בחמאס בקרב העם הפלסטיני ולהכתיב את תנאי שחרורם של האסירים לישראל. ואכן, לאחר שחרורו אמר סינוואר לתקשורת של חמאס כי על הקבוצה "לחטוף חיילים נוספים כדי להחליף אותם למען חירות יקירינו שעדיין מאחורי סורג ובריח[11]".
המיליטנטיות שלו והעמדה הקיצונית שלו, אם כי אינם חריגים בחמאס, הינם קצת קיצוניים מקודמו איסמעיל הניה. חוסר היציבות שלו עלול לגרור את הקבוצה למלחמה נוספת עם ישראל. יתר על כן, קודמו היה מדינאי מנוסה בהרבה, שידע כיצד לאזן את האינטרסים האזוריים ואת שיתוף הפעולה של מדינות כמו מצרים, טורקיה, קטאר ואיראן.