אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר של מבצע "צוק איתן" ב-2014 היה העלייה בתופעת טרור המנהרות. בניגוד לשיטת ההתקפה המסורתית של חמאס, ירי טילים מעזה, טרור המנהרות הראה יכולת מדאיגה של פעילי חמאס להתחפר אל מעבר לקווי האויב אל שטח ישראלי וממנו לתקוף עיירות וקיבוצים.
בעוד שישנם דיווחים על כך שישראל עלולה להידרש להתחשב באיום המנהרות גם מצפון, אנו מנתחים את ישימות החוק הבין-לאומי על מנהרות אלו.
לנוכח הופעתן העכשווית של המנהרות, שימושן המוגבל מסביב לעולם וחוסר יעילותן עבור שחקני מדינה, החוק הבינלאומי אינו מציין באופן מפורש איסור על השימוש בהן. זוהי גם דעתה של המומחית לחוק בינלאומי, הפרופסור דפנה ריצ'מונד-ברק, שציינה כי "אין ספרות משפטית" בנושא ואפילו "מעט מאוד תיאוריה ואסטרגיה צבאית". במקום זאת, אנו נאלצים להסתמך על האמנה ההומניטארית הבינלאומית הרלוונטית ועל המשפט הנהוג.
הפגיעה הברורה ביותר במשפט הבינלאומי מתייחסת ליכולתן של המנהרות לסייע בתוקפנות כנגד מטרות ישראליות ושלמותה הטריטוריאלית כאחד. על אף שההגנה העצמית מובטחת למדינות החברות באו"ם על פי סעיף 51 של אמנת האו"ם, טענות חמאס על אופיין ההגנתי של המנהרות מפוקפקת במקרה הטוב. רבות מהמנהרות שנהרסו חדרו אל תוך שטחי ישראל באזורים ללא מטרות צבאיות, כמו אלו שהיציאה מהן קרובה לקיבוצי כרם שלום, חולית וניר עוז. לפיכך, המנהרות המנהרות נתפסות כאיום מכוון כלפי מטרות אזרחיות בתוך שטחי ישראל – הרבה מעבר לאמתלה של הגנה עצמית.
נקודות היציאה של מנהרות אלו אינן התחומים היחידים המפרים את החוק הבין-לאומי. מיקומן של נקודות הכניסה למנהרות אלו בעל חשיבות גם כן, במיוחד בכל המתייחס לאמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בעת מלחמה (IV). הנושא המרכזי של אמנה זו הוא ההפרדה בין אזרחים ובין אנשי צבא על מנת להבטיח את שלומם של לא-לוחמים. באופן מדאיג, רבות מנקודות הכניסה של המנהרות ממקומות מאזורים אזרחיים ותשתיות כגון מסגדים, בתי ספר ודירות מגורים. זוהי הפרה של החוקים הבינלאומיים הבאים:
• סעיף 28 לאמנת ג'נבה משנת 1949• סעיפים 12 (4) ו- 51 (7) של הפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ג'נבה משנת 1977• סעיף 8 (2) (b) (xxiii) של בית המשפט הפלילי הבינלאומי מ-1998• משפט בינלאומי מנהגי ריצ'מונד ברק מציינת גם את הסיכון העצום הנשקף לילדים בזמן בניית המנהרות. כפי שנטען במאמר של כתב עת ללימודי פלסטין מ2012, בידי הנהלת חמאס עצמה, המודה כי לפחות 160 אנשים מתו בעת בניית המנהרות, נכון לזמן פרסום הכתבה. באופן מדאיג, אחוז גבוה מאלו הם כנראה ילדים, משום שהם "מוערכים עבור גופם הזריז".
זאת ועוד, הדרך שבה יש לחסל מנהרות אלה גם גורמת לחמאס לשאת בהפרות של בית המשפט הבינלאומי. נקודות הכניסה למנהרות המוזכרות לעי"ל (במסגדים, בתי ספר, גושי מגורים וכדומה) משמען בהכרח כי פירוקן יגרום לנזק לתשתיות האזרחיות ומסכן את חיי האזרחים עצמם. מיפוי הדרכים והשלמות המבנית של המנהרות הוא מסובך ביותר ומדויק אך לעיתים נדירות. לאלו שעליהם מוטלת עבודת פירוק המנהרות ישנו סימן שאלה גדול בעבודתם; ובכך גדלה הסבירות לפגיעה בלתי צפויה באזרחי עזה ובתשתיותהם.
לפיכך, בהיעדר חוק בינלאומי העוסק באופן מפורש בתופעת מנהרות הטרור, יש ליישם את החוקים וההוראות הבינלאומיים הקיימים והרלוונטיים לנושא. בכך ניתן לקבוע כי השימוש במנהרות טרור תת –קרקעיות מנוגד ללא ספק לחוק הבינלאומי, וכי הוא למעשה פשע מלחמה.