בשנת 2005 ייסד עומר ברגותי את תנועת החרם, מניעת השקעות וסנקציות (BDS) הידועה לשמצה. תנועה זו נראית, על פני השטח, כמקדמת את זכויותיהם של הפלסטינים באמצעות ניסיון להביא לחרם כלכלי, אקדמי ותרבותי כנגד ישראל. עם זאת, מתחת לפני השטח, מתברר כי מטרתה האמיתית של תנועה זו היא להביא לקיצה של מדינת ישראל ולהחליפה במדינה פלסטינית ריבונית.
ה- BDSהיא תנועה קיצונית ואנטי-ציונית אשר מוסווית כאקטיביזם למען זכויות אדם. אין להתפלא אפוא שגם ברגותי שואף להציג את עצמו בצורה מסוימת, אך אם נבחן מקרוב את מעשיו ואמונותיו, נצייר תמונה שונה לחלוטין.
אם כן, מי האיש העמוד מאחורי התנועה?
עומר ברגותי נולד בקטאר להורים פלסטינים, גדל במצרים וקיבל תואר שני מאוניברסיטת קולומביה טרם נישא לאשה ערבייה-ישראלית וקיבל מעמד של תושב קבע בישראל. הוא קיבל תואר שני נוסף וכן תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב באתיקה- מעשה שהאירוניה הטמונה בו כמעט מצחיקה, שכן עיקרון היסוד של תנועת ה- BDS הוא חרם אקדמי על מוסדות, חוקרים ולימודים בישראל. הוא נהנה מהטבות יקרות ערך של האקדמיה הישראלית, אך פעיל בקידום החרם על אותם מוסדות. כאשר נשאל לגבי צביעות זו, ברגותי מייחס זאת לעניינים אישיים ומסרב להגיב בנוסף על כך. הוא גם לא מזכיר, למרבה הנוחות, כי למרות עתירה של תלמידי אוניברסיטת תל אביב שלא לאפשר לו ללמוד באוניברסיטה, האוניברסיטה אפשרה לו להשלים את התואר. יש לציין כי בגדה המערבית קיימות 12 אוניברסיטאות, אחת במזרח ירושלים ותשע בעזה; אך במקום לבחור לתמוך בכל אחד מהמוסדות האקדמיים הפלסטיניים הללו, כפי שהיה צפוי מפעיל פלסטיני לאומי, הוא קיבל לא רק תואר אחד, אלא שניים, מאוניברסיטה ישראלית.
ה- ,BDSטוען ברגותי, היא "תנועת זכויות אדם לא אלימה המבקשת חופש, צדק ושוויון לעם הפלסטיני", והיא מתנגדת למשטר הישראלי המדכא, לא ליחידים. עם זאת, תנועת ה-BDS מחרימה אנשים ישראלים על בסיס הלאום שלהם, וברגותי עצמו מסרב לעבוד עם ישראלים – גם עם אלו שמזדהים עם מטרותיו. אקטיביסט אמיתי מעמיד את התנועה מעל לדעתו האישית המוטה. עם זאת, ברגותי מרחיק לכת עד כדי אמירה לפיה, פלסטינים היוצרים קשרים עם ישראלים סובלים מ"הזיות קליניות", ובכך חותר שוב תחת תנועתו, על ידי ייחוס משמעות רבה יותר לדעותיו הקדומות האישיות מאשר להשגת מטרותיו.
ברגותי גם הביע בפומבי את מורת רוחו לגבי פתרון שתי המדינות, ומעדיף במקום מדינה פלסטינית אחת עם נוכחות של מיעוט יהודי. הוא מאמין כי מדינה יהודית ומדינה פלסטינית אינן תואמות. אף על פי שתנועת ה-BDS טוענת כי היא אינה תומכת בפתרון כלשהו, אופיה של התנועה וכוונותיו של מייסדה מעידים אחרת. בעוד שנראה כי ה- BDSתומך בהגדרה עצמית של עם אחד, עיקרה של התנועה שואף להרוס את ההגדרה העצמית של אחר. מטרתו האישית של ברגותי, הבאת קץ למדינה היהודית, סמויה במעשיה של התנועה.
לבסוף, ברגותי משמיע טענות לגבי טענות שווא על אפרטהייד ישראלי, אלימות נגד ילדים פלסטינים, קולוניזציה ועוד; אך באותה העת הוא גם מכחיש מקרי אלימות ורדיפות נגד יהודים במדינות ערב. יתר על כן, תנועת ה-BDS מציגה רק צד אחד של הסכסוך על ידי סירובה אף להכיר בקיומה של הפרספקטיבה האחרת. על ידי החרמת אקדמאים ותרבות ישראלים, ועל ידי סירוב ללמד שיש שני צדדים (או יותר) לכל סיפור, תנועת ה BDS-מקדמת תרבות הדוגלת בהשקפת עולם צרה, על פני למידה מאוזנת. ברגותי עצמו הינו צבוע, שכן הוא מפיץ מידע כוזב למטרות "חינוך", בעוד שהוא עומד מאחורי תנועה השוללת את ההזדמנות להטיל ספק במידע זה.
חינוך פרוגרסיבי ופתוח אמיתי לא מציג רק צד אחד של הסיפור. עומר ברגותי ותנועת ה-BDS משתמשים בטקטיקות מסוכנות כדי לגרום לדה-לגיטימציה ובסופו של דבר להביא להרס המדינה היהודית, תוך הסתתרות מאחורי מסכה של פעילי זכויות אדם. עם זאת, אקטיביזם אמיתי לא צריך מסכה שכזו. אם ברגותי היה מיישם בפועל את מה שהוא מטיף אליו, ה-BDS היה יתר משכנע. הצורך שלו להתעלם לחלוטין מנקודת המבט של הצד השני, להסתיר את פעולותיו הצבועות, ולהשתמש בשפה רכה כדי לכסות על אידיאולוגיה קיצונית, חושפים את הפגמים שבטיעוניו. הסתתרות מאחורי מסכה של פעולה למען זכויות אדם אינו גורעת מכוונותיו האמיתיות. על מנת לקדם באופן יעיל את זכויות האדם, עלינו לקדם את כל זכויות האדם. ההגדרה העצמית הפלסטינית אינה יכולה לבוא על חשבון זו של היהודים. עלינו למצוא דרך לתמוך בזכויותיהם ובכבודם של כל בני האדם, ורק אז נוכל לקוות לעתיד של שלום.