תנועת ה BDS-(חרם, הסטת השקעות וסנקציות) היא כזו שחלחלה לתחום הפוליטי הליברלי/מתקדם באירופה ובצפון אמריקה. על פי אתר האינטרנט שלהם, מטרת התנועה היא "לסיים את התמיכה הבינלאומית בדיכוי הישראלי של הפלסטינים וללחוץ על ישראל לעמוד בדרישות החוק הבינלאומי". אולם, מסיבות שעליהם ארחיב במאמר זה,BDS למעשה גורם נזק מיותר לאזרחי ישראל (יהודים וערבים), לפזורה היהודית, ואפילו לפלסטינים שעליהם הוא כביכול מגן. באמצעות אופי התנועה, ה- BDS מערער את הלגיטימציה של ישראל על ידי השפעה ישירה על כלכלתה ועל המוניטין שלה בסדר הבינלאומי, וכן על ידי הצגה כוזבת של נושא מורכב ומלא דקויות דרך נקודת מבט מאוד של שחור-לבן.
תומכי ה – BDSקוראים לחרם, להסטת השקעות ולסנקציות כנגד ישראל והאקדמיה הישראלית, חידושים וחברות ישראליות, תרבות ישראלית ועוד. לטענתם, הדבר יעודד את ישראל לשנות את מדיניותה כלפי הפלסטינים והגדה המערבית, כאשר במציאות הדבר מפריע לשיח פתוח מנקודות מבט שונות. באוניברסיטאות שבהן הועברו הצעות חוק של BDS, למשל, אפשר להיחשף רק לנקודת המבט האנטי-ישראלית משום שכל השקפות אחרות נחשבות ל"בלתי מקובלות". הצגה חד צדדית בלבד חונקת למעשה את האפשרות לדיון בנושא כה מורכב- כסטודנט יהודי אמריקאי, ממני באופן אישי התעלמו במכוון פרופסורים, משום שאני סבור כי ניתן להיות גם פרו-ישראל וגם פרו-פלסטיני. הפסיקו אותי וצעקו עלי; יש לי חברים שהותקפו פיזית על ידי אלה שטוענים כי הם תומכים בשוויון. למרות היותה תנועה פופולרית בקרב פרוגרסיביים פוליטית, היא מעודדת הרבה התנהגויות בלתי-פרוגרסיביות.
עצם התפיסה של ה- BDS נולדה מתוך צביעות; עומר ברגותי, מייסד התנועה, הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב. חלק ניכר מהתנועה מחרים את המוסדות האקדמיים בישראל, למרות שברגותי עצמו נהנה מן ההשכלה הגבוהה בישראל. כמו כן הוא קורא לשוויון, ובו בזמן טוען טענות שווא על אפרטהייד וטיהור אתני, תוך צמצום האלימות של קבוצות כמו חמאס על ידי כינוין "לוחמי חופש". יתר על כן, אף על פי שה-BDS טוען כי הוא מחרים רק מוסדות ישראליים, אנשי אקדמיה ישראלים רבים מודרים מאירועים ומכנסים על בסיס לאומיותם ו/או אמונתם גרידא. דבר זה מפלה, ומערער את ערכי השוויון והצדק שתנועת ה-BDS טוענת שהיא מבוססת עליהם.
רוב הישראלים והפלסטינים תומכים בפתרון של שתי מדינות, אך המטרה הסופית של ה BDS-היא לחסל את המדינה היהודית. מכיוון שהתנועה קוראת לחרם, להסטת השקעות ולסנקציה של כל ישראל, המדינה כולה מוגדרת כאחראית בשל מספר קטן של מחלוקות. בניסיון להרוס את ישראל הן מבחינה כלכלית והן דרך הלגיטימציה הבינלאומית שלה, שואפת תנועת ה – BDS לשים קץ מוחלט לישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.
וחשוב מכל, תנועת ה- BDSפוגעת יותר ממה שהיא מסייעת – כולל, ובמיוחד, בפלסטינים שהיא טוענת לסייע להם. דוגמה בולטת לכך היא סודה-סטרים, חברה שהושפעה במיוחד מה-BDS. התנועה מיקדה את מאמציה לעודד את הציבור להחרים את סודה-סטרים, וכתוצאה מכך נאלצה החברה לסגור מפעל בגדה המערבית ולהעביר אותו לעיירה רהט שבנגב. מבין 1,300 העובדים המועסקים על ידי סודה-סטרים בגדה המערבית, 450 היו ערבים ישראלים ו- 500 היו פלסטינים; רבים אינם מסוגלים לנסוע מדי יום אל הנגב, ואיבדו את מקום עבודתם כפועל ישיר של חרם ה-BDS. עם זאת, תנועת ה – BDS עדיין רואה בכך הצלחה, תוך התעלמות מהקשיים שפגעו במאות ישראלים ופלסטינים כאחד.
BDS אינו מתכוון לחנך, אלא להשתלט על הדיון סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התנועה פוגעת באנשים, במישרין ובעקיפין, בכל יום על ידי עידוד הפרדה ופישוט יתר של נושא מורכב. כדי לתמוך בזכויותיו של העם הפלסטיני, על כולנו להיות פתוחים לשמיעת נקודות מבט אחרות. לכל אחד יש רעיונות שונים לגבי איך לעזור לאוכלוסייה הפלסטינית, אבל על ידי דיכוי הדיאלוג תנועת ה-BDS מסרבת להכיר בדעות אלה ובכך מגבילה את הדרכים שבהן אנו יכולים לעזור. אקטיביזם פרודוקטיבי באמת מעודד דיון פתוח משום שהוא מאפשר לנו להתאחד למרות חילוקי הדעות שלנו, וכאן ב-JIJ זה בדיוק מה שאנחנו מקווים להשיג.